<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"א</h1>
<h2>דף כד:</h2>
מי שנדר ואמר אם לא אעשה כך אשב בתענית או אתן כך לצדקה הוי אסמכתא כי אסמכתא שייכא נמי בדבר מצוה כמו במי שמחייב עצמו לחבירו והוא שאמרו דרך קנס כך מוכח בסנהדרין, וכן כתבו הפסקנים. ויש שלשה חלוקי' בדבר א. אם הוא התנה לדבר הרשות כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית או אתן כך לצדקה, הוי אסמכת' כיון שההליכה היתה לדבר הרשות. ב. אם התנה לדבר מצוה כלומר לזרז עצמו אם לא אעשה מצוה פלוני' אתן כך לצדקה או אשב בתענית, מועיל ולא הוי אסמכתא. ג. אם התנה להציל עצמו מצרה בעת הצרה כגון יעקב אבינו ע"ה אם יהיה אלקים עמדי או כיוצא בזה מועיל ולא הוי אסמכתא כי בדבר כזה לא גורם, וכן הסכימו המפרשים. ומן הא' שכתבתי דהוי אסמכתא, אם נתחיי' עצמו בקנין בשטר חוב אין בו משום אסמכתא דאמירתו לגבוה הוא בכל יפוי כח שיכול לעשות להדיוט, כן כתב הרמ"ה, וכן להקדש. האומר אתן זה לצדקה הרי קנו עניים ואינו יכול לחזור בו אם הוא בידו, ואם אינו בידו אינו יכול לא להקדישו ולא להדירו לעניים, זולתי אם היה במעמד שלשתן כלומר שיהיה שם הנותן והחייב לו ואדם חשוב או טובי העיר, שאם אמר יהיה מה שחייב לי פלוני לצדקה זכו בו עניים כי האדם חשוב הוא יד עניים וזכה בעבורם, כי ר"ג ובית דינו אביהם של יתומים וכן של עניים. ואם אמר כשיבא לידי יהיה הקדש או לעניים, אפילו שלא במעמד שלשתן זכו בו עניים או הקדש. ואם היה קרק' אע"פ שאינו ברשותו ולא במעמד שלשתן ואפילו שלא אמר כשיבא לידי יהיה לעניים או להקדש אלא שאמ' יהיה לעניים סתם זכו בו עניים דבכל מקום שהוא הקרק' ברשות בעליו הוא, ודוקא שיכול להוציאו בדיינין שאם אינו יכול להוציאו בדיינים לא דהא אמר רב כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים אינו מוקדש, אבל במטלטלין שאינו קדוש, אפילו יכול להוציאו בדיינים אינו יכול להקדיש ולא לידרו לעניי', זולתי כמו שכתבתי שיאמר כשיבא לידי או במעמד שלשתן, כך מוכח בקמא [ב"ק ל"ו ע"ב] בההיא דאמר ליה רב יוסף אנן יד עניים אנן, וכן כתב רי"ף, וכן מוכח בקמא. ולפר"ת שפירש שם נראה שאם הדירו במעמ' שלשתן כמו שכתבתי והיה רוצה ללותו לצרך שעה ולהחזיר אח' במקומו שאינו רשאי שכבר זכה בו האדם חשוב בשביל העניים כמו שכתבתי, פירוש ואפילו לא משך והרי הוא כמי שבא ליד גבאי, וכבר אז"ל בערכין [ו' ע"א] משבא ליד גבאי אינו רשאי לשנות. וכתב רי"ף במציע' על עובדא דההיא מסותא [ז' ע"א], ומטלטלי נמי דקאמרינן אע"פ שהוא יכו' להוציאו בדיינים והקדישו אין קדוש, וה"מ כשכפרו שצריך להוציאו בדייני' אבל כשיש לו פקדון אצל חבירו וכשיתבעהו ממנו יתננו לו, כמקרקעי דמי דקיימא לן דפקדון כל היכא דאיתיה ברשותי' דמאריה הוא, והכי איתמ' משמיה דגאון כדאמרינן ע"כ. ואכתבנו בדין הקדש.
דין אסמכת' כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אתן כך (לצדקה) [להקדש] כתבתיו למעלה בדין צדקה כי דינם שוה.
